מקור שולחן ערוך, אבן העזר ס״ג
1 בעילת מצוה וברכתו. ובו ב סעיפים: מותר לבעול בתולה בשבת הבועל את הבתולה כיון שבעל בעילת מצוה פורש מיד אפילו היא קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה ומיהו אותה בעילה גומר כדרכו באבר חי ואפילו בדקה ולא מצאה דם טמאה שמא ראתה טיפת דם כחרדל וחפהו שכבת זרע וצריכה שתפסוק בטהרה ותבדוק כל שבעה ולא תתחיל לבדוק עד יום חמישי לשימושה כשאר אשה ששמשה ואח"כ ראתה ונוהג עמה כשאר נדה לענין הרחקה אלא שנדה גמורה אסור לו לישן על מטתה אפילו כשאינה במטה והכלה מותר לו לישן באותו מטה לאחר שעמדה מאצלו אפי' בסדין שהדם עליו וע' ביו"ד סי' קצ"ג:
2 ויש אומרים שאחר שמצא בתולים מברך בא"י אלהינו מלך העולם אשר צג אגוז בגן עדן וכו' וי"א דאין מברכין אותה בלא כוס תא"ו נתיב כ"ב ח"ג בשם רבינו ניסים :
פירוש באר היטב אבן העזר ס״ג
1 טמאה. דוק' שגמר ביאתו אבל אם לא עשה רק הערה ופירש ולא ראתה דם יש מקילין כמ"ש בי"ד סי' קנ"ג:
2 ולא תתחיל למנות עד יום ה' לשימושה כצ"ל. בי"ד סימן קצ"ו הביא בהג"ה דלא תלינן סתם בג' ימים הראשונים של ז' נקיים ע"ש. נ"ל אפי' בג' ימים הראשונים של ז' נקיים של הכלה מחמירין חומר' זו ב"ש:
3 אגוז. מהרש"ל כתב דאין מברכים ברכה זו הואיל ולא הוזכרה ברכה זו בש"ס. וב"ש כתב דיש לברך בלא שם ומלכות:
4 בלא כוס. מ"מ ודרישה וב"ש השיגו ע"ז ע"ש. סעודה שעושין לאחר שבעל בעילת מצוה נוהגין לאכול דגים באותו סעודה רוקח סי' שנ"ד: